מוצרי הפולקלור

לאורך כל ההיסטוריה האנושית הכיר האדם בכוחו של הטבע לחולל שינוי, לא רק בנוף ובאקלים, אלא באדם עצמו, בבריאותו ובאיכות חייו. כל התרבויות עתיקות וחדשות כאחד מיחסות לצמחים, לעצים ולאבנים כוחות מיוחדים, המשפיעים על חיי הפרט והחברה. בספרי הרמב"ם, בגמרא ובמשנה ראו בצמחים שונים כח להביא ברכה, עושר, שמחה ואפילו טוהרה.

ברע לו ובטוב לו פונה האדם על פי תרבותו ואמונותיו לאל, לכוחות הטבע, לצמחים, למתכות, לאבנים ולאמצעים אחרים לסייע לו או לבקש כי יביאו ברכה וישמרו עליו.

לכל אלה מציעה תיבולים רם מגוון מוצרים, מוכרים ומוכרים פחות לסייע להם ולהביא שקט ושלווה.

הדס - אגדה ערבית מספרת שכאשר אדם וחווה גורשו מגן העדן לקח איתו אדם ענף של הדס שיזכיר לו את ימי האושר, הימים הראשונים של אהבתו לחווה. אצלנו שמור להדס מקום מכובד ביותר. מימי התנ"ך בורך ההדס להיות אחד מארבעת המינים, והגמרא אומרת: "הרואה הדס בחלומו נכסיו מצליחין לו, ואם אין לו נכסים - ירושה נופלת לו ממקום אחר" (ברכות נז א). אגדה יוונית עתיקה מספרת איך ונוס, כדי להגן על מירה הכוהנת האהובה עליה, הפכה אותה להדס.
במיתולוגיה היוונית מופיעים ההדס והדפנה בערבוביה באגדות שונות. ונוס אימצה את הצמח וענדה אותו בימים מיוחדים.

רוזמרין - אגדות וסמלים רבים קשורים בצמח זה מן הזמן העתיק ועד ימינו. רוזמרין הוא סמל לזיכרון ולנאמנות. אומרים כי הוא מחזק את הקשר בין האוהבים ומגרש רוחות רעות. סטודנטים ביוון העתיקה ענדו זרי רוזמרין לראשם בימי הכנה לבחינות כסגולה לזיכרון. בימי הביניים פיזרו רוזמרין בספריות נגד מזיקים. בבתים הניחו רוזמרין בין המצעים כסגולה לניקיון ולמניעת חלומות רעים. בבתי המשפט פזרו רוזמרין סביב מושבו של השופט לבל יסבול מריחם של האסירים. במלחמת העולם השנייה חיטאו בתי חולים ברוזמרין. ענפים וזרדים של רוזמרין שנהגו לשים באח הבוערת ומקומו הנכבד במטבח הביאו לכך, שרוב הבתים בימים עברו הדיפו ריחות של רוזמרין.

סרפד - לסרפד היסטוריה מדהימה וארוכה. בימי קדם טוו אריגים מהצמח. אומנם יש צורך בארבעים קילו סרפדים כדי לארוג חולצה אחת, אך עד תחילת המאה שלנו עוד קצרו גבעולים, יבשו אותם וסרקו אותם במסרקות כדי לקבל חוטים דקים מסיבי הצמח. בקבר מתקופת הברונזה בדנמרק נמצאו שרידי בד סרפד ובהולנד נמצאו שרידי רשתות דייגים מסרפד. בספר האגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן סרגה הנסיכה סוודרים מסרפד לאחיה שכושפו והפכו לברבורים. כאשר חילות הרומאים הגיעו לאנגליה הם הביאו איתם סרפדים. כדי להתחמם הצליפו החיילים על גופם בענפי סרפד.